יום רביעי, 9 במאי 2012

ענו על השאלות בתוך הבלוג

עבודה:
קראי את קטע המידע והשיבי על השאלות הבאות:
1.      באיזו אזור באשדוד את גרה? כמה זמן מיושב אזור זה?
2.      למה שמשה הקרקע בעבר?
3.      רבים מתושבי אשדוד מעוניינים להפקיע את ה"משולש החקלאי" האם לדעתך נכון לעשות זאת?
4.      מה התועלת שבשמירת הדיונות?
5.      מדוע נקרא הפארק הקרוב לבית ספרינו פארק השיטה המלבינה? הרחיבי על 3 עצים נוספים!
6.      אלו גורמים מזיקים לשימור הדיונות? מה ניתן לעשות ע"מ למנוע את הנזק?
7.      התבונני בתמונות הבאות וכתבי על שטחים ירוקים נוספים שאשדוד מנסה לשמר.

חולות ניצנים : סופן של הדיונות? מחברים: זהר צפון; אודי רן

כ-40 קילומטרים דרומית לתל אביב חי ונושם השריד האחרון של שטחי הדיונותהגדולות שכיסו פעם את כל רצועת מישור החוף. עולם הולך ונעלם של צמחים ובעלי חיים, אחד משטחי החולות האחרונים במדינת ישראל שנותרו כפי שהיו.  יחידה אקולוגית משופעתבערכי טבע ונוף שנשארה פחות או יותר כמו שהייתה מאז נטשו אותה רועי הצאן הערביםבשנת 1948. השטח כולל מגוון רחב של תצורות נוף – חולות נודדים, חולות מיוצביםלמחצה, חולות מיוצבים, בתי גידול של מים מתוקים, חורשות שנטע האדם, רצועת חוף חוליורצועת כורכר. בקצה הצפון מזרחי של השמורה, על גבול אשדוד, נמצאת "הדיונה הגדולה" שגובה ראשה הוא כ-52 מטרים מעל פני הים וכ-30 מטרים מעל בסיס הדיונה.
פארק החולות של ניצנים ממוקם בשטחי החולות שמדרום לאשדוד. הוא נתחם בצפון בשטחהבנוי של אשדוד, בדרום בדרך המובילה מכביש אשדוד-אשקלון אל חוף ניצנים, במערב ביםהתיכון, ובמזרח בשטחים חקלאיים. שטח פארק החולות הוא כ-14 קילומטרים רבועים. הפארקהוקם כתוצאה של שיתוף פעולה בין הקרן הקיימת לישראל ובין החברה להגנת הטבע, והואמנוהל במשותף על ידי שני הגופים האלה (למרות השוני הבסיסי בתפיסת עולמם). פעילותהפארק מתנהלת ממרכז קרן קיימת בגילת ומבית ספר שדה שקמים הנמצא באתר ניצניםהישנה.
מבין הגופים העוסקים בשמירה ובטיפוח הטבע, קרן קיימת היא הגוף הביצועי היחידהקיים בישראל. כך למשל לאחר 15 שעות עבודה מאומצת אושרה בממשלה תוכנית המתאר הארציתליער ולייעור (תמ"א 22) שהותוותה בידי הקרן הקיימת. במסגרת התפיסה החדשה שהביאהאיתה תמ"א 22, הוגדרו בתוכנית זו שטחים כ"יער פארק חופי" – איזור לטיפוח ושימורהמרכיבים הטבעיים. במסגרת התפיסה החדשה הוגדרו שטחים מסויימים של חולות הארץ, בינהםכשמונה קמ"ר מחולות ניצנים, "כיער פארק חופי" בהם ישמרו משאבי הנוף הטבעיים. בהתאםלכך מתבססת עיקר הפעילות בפארק ניצנים על מערך חניונים, ברמות פיתוח שונות, שמיקומםבשולי השטח, ובסיורים אל לב השטחים תוך שמירת מקומות לא מופרעים, ויצירת אזור חייץבין המערכת הטבעית לבין השטחים האורבנים שסביבה.

לאחר שכמעט חוסלו עתודות הכורכר, שכרייתו העלתה את מי התהוםויצרה אגמים (אגב, מי התהום הגלויים ממשיכים לשמש לשתייה), עומדים גם עתודותהזיפזיף של המדינה להסתיים. פרט לכיבוש חולות ניצנים על ידי השטחים הבנויים שלאשדוד, עומדים החולות בפני איום הטרקטורים והמשאיות השואבות את המשאב הצהוב. צילם: אודי רן.
חולות ניצנים בנויים משני רכסי כורכר עיקריים שכיוונם צפון-מזרח דרום-מערב, והםעוקבים אחרי קו החוף. השטח כולו מכוסה שדות חול במצבי ייצוב שונים (ייצוב עקבהתפשטות הצומח): חול נודד, דיונות מיוצבות למחצה ודיונות מיוצבות. כיוון התקדמותהדיונות נקבע על ידי כיווני הרוח העיקריים המסיעים את החולות. באזור אשדוד הרוחותהעיקריות הגורמות להסעת החול הן רוחות דרום-מערביות, ולכן כיוון התקדמות הדיונה הואמדרום-מערב לצפון-מזרח. על מנת לאפשר מעבר חול אל שטחי החולות דרוש מסדרון הסעת חולשכיוונו צפון-מזרח דרום-מערב, ורצועת חוף פנויה מבינוי ברוחב של שלושה קילומטרים. רק רוחות שעצמתן עולה על שבעה מטרים בשנייה מסוגלות להניע את גרגרי החול, והרוחותהעיקריות המסיעות את החול הן רוחות החורף שעצמתן מגיעה עד ל-20 מטרים בשנייה.
כושר ההסעה של הרוח הולך ופוחת ככול שמתרחקים מהחוף, ולכן מהירות הסעת הגרגריםפוחתת אף היא. ככול שמתקדמים מזרחה קצב תנועת הדיונות קטן, ולכן את הדיונות הגדולותביותר מוצאים דווקא בחלק המזרחי של השטח. הגדולה מביניהן היא הדיונה הגדולה שעלגבול אשדוד. בראשית שנות ה-90 עמדה הדיונה במרכז מאבק ציבורי גדול, בעקבות תכניתהמתאר החדשה של אשדוד שהגדירה את שטחי הדיונות שמדרום לעיר וביניהם הדיונה הגדולהכאזורי בינוי. המאבק כלל את הגופים הירוקים, תושבים מקומים ובעלי רכב שטח להם משמשתהדיונה כאתר ספורט מוטורי. בעקבות המאבק הציבורי חל שינוי בתכנית המתאר של העיר, אםכי לתכנית החדשה אין עדיין מעמד חוקי.
הצמחייה היא למעשה הגורם הקובע את מידת הייצוב של השטח, וההבדל בין דיונה נודדתלדיונה מיוצבת נובע מההבדל בשיעור הכיסוי הצמחי. אם מביטים בצילומי אוויר משנותה-40, ניתן לראות ששטח פארק החולות היה חשוף מצומח פרט לשקעים – שם היו שטחיםמעובדים. בצילומי אוויר מאוחרים יותר אפשר לראות איך הצומח מתבסס בחולות, וכיוםקיים מצב בו חלקים גדולים מהשטח כבר מכוסים בצמחים, ושטחים רבים אחרים נמצאיםבתהליך של כיסוי. עדיין לא ידוע אם התהליכים האלו יימשכו ואם נגיע בסופו של דברלסגירה מלאה של השטח על ידי הצומח ולייצוב מוחלט של הדיונות, או שהתהליך יגיעלשיווי משקל, ושיעור הכיסוי יישא קבוע. בכל מקרה קיים החשש שאם התהליכים הנוכחייםיימשכו ייעלם נוף הדיונות המוכר לנו.
עקב ייצוב הדיונה על ידי צמחייה, הדיונות מצויות היום בתהליך מעבר מדיונותרוחביות (דיונות ישראות שמדרונן ניצב לכיוון הרוח), ודיונות בצורת סהרון (דיונותשבהן הצד הסגור פונה לכיוון הרוח), לדיונות פרבוליות בצורת האות U (דיונות בהן החלקהפתוח פונה לכיוון הרוח). חשוב להדגיש שקצב השינוי בשטחים חוליים מהיר מאוד ביחדלתהליכים אחרים המתרחשים בטבע. אבל מבחינת קנה המידה האנושי, גורם הזמן אותו אנומכירים, התהליכים אינם כה מהירים. למרות שסכר אסואן מקטין את קצב הגעת החול לחופימדינת ישראל, עדיין קיים מאגר חול המספיק להזנת שטחי החול הפנימיים לפחות עוד כ-50שנים, לפני שיורגש המחסור.
ראש הדיונה הוא החלק היציב ביותר בדיונה, הנתון פחות משאר חלקי הדיונה לתהליכיההסעה (הפעילות העיקרית היא על המדרון שפונה לרוח). לכן, הצומח מתבסס תחילה בראשהדיונה. בצילומי אוויר ניתן לזהות שטחים בהם מתחיל תהליך ייצוב, לפי פסי הצומחהעוקבים אחרי ראשי הדיונות. הצמח הראשון המגיע לראש הדיונה הוא צמח דגני הנקרא ידידהחולות. ידיד החולות מהווה מלכודת חול, בולם את תנועתו ויוצר סביבו תלולית של חול. כשראש הדיונה מתייצב, ידיד החולות מתכסה בחול ומת, ואת מקומו תופסת הלענה החדזרעית. מראש הדיונה מתפשט הצמח את המדרון התלול של הדיונה המוגן מרוח.
לפעילות האנושית יש השפעה מכרעת על מידת ייצוב החולות. עד 1948 שכן ממזרח לחולותהכפר הערבי איסדוד שמנה כ-3,500 תושבים. תושבי הכפר עיבדו שטחים חקלאיים בשקעיםשבחולות, והחולות עצמם שימשו לרעיית עדריהם. כתוצאה מהפעילות האנושית, הכסות הצמחיתשל החולית הייתה נתונה להסרה תמידית, ועל ידי כך נשאר האופי הנודד של החולות. בשנת 1948, כאשר הכפר ניטש ונהרס, נפסקה הפעילות בשטח. באופן פרדוקסלי, ככול שגדלההמודעות לשמירת הטבע ולשמירה על שטחי החולות, הפעילות בשטח קטנה, ובעקבות כך לצומחהיה קל יותר להתפשט ולהתבסס.
בפארק החולות יש כמה ריכוזים של שיטה מלבינה (Acacia albida), עץ שמקורו טרופיומוצאו בסוואנות של אפריקה. העץ מהווה כפי הנראה שריד מהתקופה בה שרר באזור אקליםחם ולח יותר. בארץ השיטה המלבינה לא מייצרת על פי רוב זרעים ופירות, וגם כשהיאמייצרת אותם הם לא פוריים. שיטת ההתחדשות שלה היא מנצרים היוצאים משורש עץ האם, ובהתאם לכך היא יוצרת נוף סבוך של קבוצות גדולות וצפופות המרוכזות בשטח מצומצם.
עץ נוסף אותו מרבים לראות בשטח הוא פיקוס השקמה (Ficussycomorus). השקמה היא עץנשיר וגדול שמוצאו מהסוואנות של אפריקה. בארץ הוא פליט תרבות – עץ שהובא וניטע עלידי האדם. באזור מוצאה השקמה מואבקת על ידי צרעות המטילות את ביציהן לתוך פריהשקמה, וגורמות להפריית הפירות. מכיוון שצרעות אלו אינן נמצאות בארץ, השקמה יכולהלהתרבות רק מייחורים, וכל עצי השקמה שאנו מכירים בארץ ניטעו בידי האדם. עצים אלההובאו לארץ לפני אלפי שנים דרך מצרים. הם ניטעו בעיקר בגלל שהשקמה נודעה בקורותהישרות והחזקות שניתן היה להפיק ממנה. פרי השקמה אכיל אך טעמו אינו משובח. בעברנעשתה בפרי פעולת בליסה – פגימה בקליפת הפרי כדי להשביח את טעמו. מסופר על הנביאעמוס שמעיד על עצמו "כי בוקר אנוכי ובולס שקמים" (עמוס ז', 14). השקמים של פארקהחולות מופיעים כשדרה אורכית בגבול בין השטח החולי לשטח החקלאי. שדרה זו היא שרידלשדרת השקמים הגדולה שהייתה בין עזה ליפו, והקבילה לדרך הים הקדומה. שרידים שלהניתן למצוא גם באזור יבנה לאורך נחל שורק.
בשנות ה-20 החלו הבריטים בפעולות ייעור בשטח עליו שוכן כיום הפארק. כדי לעצור אתתהליכי הבלייה של החוף הם נטעו שורה של עצי אשל לאורך החוף ובמרחק מה ממנו. עציםאלו שימשו מלכודת לחול ויצרו את הדיונה החזיתית המקבילה לחוף. חורשה נוספת שהבריטיםנטעו היא חורשה הנקראת החורשה המנדטורית. זו חורשה באורך של כ-400 מטרים הצמודהלאזור התעשייה של עד הלום ומורכבת בעיקר מאיקליפטוסים ומעצי מחט שונים.
חורשות נוספות אותן נטע האדם הן חורשות השיטה המכחילה וחורשות האיקליפטוסיםשנטעו אנשי הקרן הקיימת. בתחילה נעשה מאמץ לעצור את שטחי החולות כיוון שהם איימו עלהקרקע החקלאית באזור. למטרה זו נטעו עצי שיטה מכחילה (Acacia cyanophylla) רבים. לעץ זה כוח חיות מדהים ועם הזמן הוא הפך "לעשב רע" שלא ניתן להיפטר ממנו. כאשר גדלהההכרה בחשיבות החולות, הופסקה נטיעת העץ. בשלב מסוים עלה הרעיון לעקור את השיטההמכחילה. אז התברר שעם הצטמצמות שטחי המחיה והמסתור של הצבאים החיים באזור, הפכועצי השיטה המכחילה לאחד ממקומות המסתור החשובים ביותר עבורם, כך שכל פגיעה בחורשהשל עץ זה תגרור פגיעה באוכלוסיית הצבאים.
בפארק החולות נמצאים גם שרידי בוסתנים רבים, בעיקר שרידי התרבות החקלאיתשהתקיימה באזור עד 1948. בבוסתנים גדלים עצי דקל, רימונים, תאנים, שקדים וזיתים. החקלאות באזור הייתה בשיטת המאוסי המוכרת מצפון רצועת עזה וסיני, המבוססת על קיוםמי תהום גבוהים. לכן שרידיה ממוקמים בשקעים בהם פני הקרקע קרובים יותר לשכבת מיהתהום. החקלאים היו חופרים בארות עד שכבת מי התהום ושותלים את הגידולים כך ששורשיהםיימצאו סמוך למים. כיום, במסגרת שיקום הבוסתנים על ידי הקרן הקיימת, נעשה ניסיוןלשחזר את שיטות הנטיעה הישנות.
בשנים האחרונות יש בשטח הפארק פעילות גוברת והולכת של רכבי 4x4 החותכים את "יםהחולות" לאורך ולרוחב. פעילות בלתי מבוקרת זו גורמת להרס בתי הגידול וליצירת נוףחולי סטרילי. רכבי השטח אינם מסתפקים בשבילים הקיימים,פורצים בשטח שבילים חדשים, מחסלים צמחים, יוצרים מפגעי רעש המזיקים לבעלי החיים, דורסים לעתים בעלי חיים, ואףמסכנים טיילים המגיעים לאזור איום נוסף על השטח הוא כרייה וחציבה לא חוקית. האזורנגיש, יש דרך טובה המחברת אותו לאשדוד, ולכן קל להגיע אליו עם ציוד מכני ולבצעפעולות כרייה בלתי חוקיות שהרווח מהן עצום והקנסות, מגוחכים. בשטח פועלת ברישיוןמחצבה אחת, מחצבת ניצנים, הממוקמת בראש רכס הכורכר המערבי. כתוצאה מהכרייה נוצרהבשטח טופוגרפיה הפוכה. כלומר, הנקודה שאמורה להיות הגבוהה ביותר בשטח היא אחתהנמוכות, ונוצר נוף הדומה למכתש. בנוסף, במהלך פעולות החציבה נחשפה במקום שכבת מיהתהום וחלקה הדרומי הפך לברכות מי תהום. במקום גדלה צמחיית מים מתוקים, ויש שםריכוז של עופות מים. בשנים האחרונות נעשה ניסיון לחבר בין כל הברכות במטרה להפוךאותן לאתר תיירות ושיט.
בגבול פארק החולות נמצאים שני אתרים ארכיאולוגיים חשובים, תל אשדוד ואשדוד ים. תל אשדוד הוא שריד ליישוב שהתקיים באזור מהתקופה הכנענית הקדומה ועד התקופההביזנטית. על שרידיו נבנה הכפר איסדוד. אתר נוסף הוא מצודת אשדוד ים הנמצאת על החוףבגבולה הדרומי של אשדוד. מצודת אשדוד ים נבנתה בתקופה הערבית הקדומה, ונשתמרו בההסוללה שהקיפה את העיר, חלק מקיר ההגנה לאורך הים, שרידי מצודת העיר ומגדליהשמירה.
תכניות נוספות המאיימות על השטח הן תכניות לבניית כפרי נופש לאורך רצועת החוף. בנייה זו תמנע את הסעת החול אל פנים השטח ותשנה את אופיו, מאי של שקט בלב האזורהאורבני, לריביירה עירונית מפותחת. כך למעשה יבוטלו הדברים שבגללם האזור כה מיוחד. תכניות אלה לוטשות עיניים רעבות אל השטח ורואות בחולות אך ורק מצע לגידול אורבני. הקרן הקיימת, לעומת זאת, רואה את פארק החולות כאזור לשימור ערכי טבע ייחודיים, שטחבו האדם יכול להיעלם ב"ים החולות" ולא לחוש בפיתוח המואץ מסביבו.

על מנת לאפשר שיט בברכות מי התהום שנתגלו עקב כריית הכורכרחיברו את הברכות לאגם אחד. מי שגילו את האזור כמקום קיט הם בעיקר עולים מרוסיה בניאשדוד, המנסים את כוחם בדיג (???).
השיטה המכחילה (Acacia cyanophylla) שבשלביםהראשונים ניסו לעצור את התפשטותה המהירה בפארק נתגלתה כמקום מחסה מועדף לצבאים ששטחמחייתם צומצם עקב ההתפשטות העירונית. צילם: אודי רן.

תקציר

כ-40 קילומטרים דרומית לתלאביב חי ונושם השריד האחרון של שטחי הדיונות הגדולות שכיסו פעם את כל רצועת מישורהחוף. עולם הולך ונעלם של צמחים ובעלי חיים, אחד משטחי החולות האחרונים במדינתישראל שנותרו כפי שהיו. השטח כולל מגוון רחב של תצורות נוף – חולות נודדים, חולותמיוצבים למחצה, חולות מיוצבים, בתי גידול של מים מתוקים, חורשות שנטע האדם, רצועתחוף חולי ורצועת כורכר.